נייער (2002) בע"מ נ' נטפים בע"מ

החלטה

בקשת התובעת לחתימה על מתן פסק דין חלקי בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 6.8.13.

ביום 6.8.13, ניתנה החלטת בית המשפט בבקשת הרשות להתגונן שהגישה הנתבעת. בהחלטה זו נקבע כי ניתנת למבקשת רשות להגן בסכום של 199,488 ₪, וכן בסכום של 226,492 דולר, וכי התובעת זכאית לפסק דין חלקי לגבי יתר סכום התביעה.

בהמשך להחלטה, הגישה התובעת בקשה לחתימה על פסיקתא על פיה סכום פסק הדין החלקי מסתכם בסך 651,079 ₪.

ביום 12.8.13 ניתנה החלטת בית המשפט המורה לתובעת לתקן את הכותרת מ"פסיקתא" ל"פסק דין חלקי", וכן להבהיר את אופן חישוב הסכום לרבות שער הדולר.

במקביל למתן ההחלטה הנ"ל, הגישה הנתבעת תגובה לבקשה לחתימה על הפסיקתא, בה התנגדה לסכום לו טענה התובעת, וכן לשער הדולר לפיו ביצעה התובעת את החישוב, כפי שיפורט להלן.

התובעת הגישה תשובה לתגובה.

להלן יפורטו טענות הצדדים. למען הנוחות, תפורטנה תחילה טענות הנתבעת.

טענות הנתבעת

לשיטתה של הנתבעת, סכום פסק הדין החלקי צריך לעמוד על סך של 473,009 ₪ בלבד.

הנתבעת טוענת, כי לאחר הגשת התביעה שולם על ידה סך 122,127 ₪ על חשבון סכום התביעה, המהווה את ההפרש בין הסכומים המגיעים לתובעת לפי החשבונות שנתבעו בכתב התביעה ובין הסכומים שלשיטת הנתבעת היא הייתה זכאית לקזזם. סכום זה שולם מתוך רצון "ליישר קו בין הצדדים", כהגדרתה.

אשר על כן, טוענת הנתבעת כי יש להפחית את הסך של 122,127 ₪ מסכום פסק הדין החלקי.

מוסיפה וטוענת הנתבעת כי יש לחשב את שער הדולר במועד בו התגבשה זכותה לקיזוז. לשיטתה, בהחלטת בית המשפט בבקשת הרשות להתגונן, הכיר בית המשפט באופן רטרואקטיבי בפעולת הקיזוז של הנתבעת, ולכן המועד בו התגבשה זכות הקיזוז הוא מועד שליחת הודעת הקיזוז על ידי הנתבעת באוקטובר 2012, אז עמד שער הדולר על 3.8 ש"ח לדולר.

קביעת שער דולר נמוך משער הדולר במועד בו התגבשה זכות הקיזוז, חותרת תחת מוסד הקיזוז ותביא לפגיעה קשה בנתבעת אשר לא תזכה להתגונן ביחס לנזקים האמיתיים שנגרמו לה.

טענות התובעת

התובעת טוענת כי על פי ההלכה, המרת חוב בשער מטבע זר למטבע מקומי נעשה על פי כלל השערוך לפי יום פסק הדין, שהוא מועד החיוב. על כן, יש לחשב את שער הדולר על פי יום מתן ההחלטה בבקשת הרשות להתגונן אשר לפיה התובעת זכאית לפסק דין חלקי, העומד על 3.553 ש"ח לדולר.

החלטת בית המשפט מקנה לנתבעת רשות להתגונן בטענת הקיזוז ביחס לסכומים שנקבעו, אשר יש להוכיחה בבית המשפט. בשלב זה, לשם הוצאת פסק דין חלקי על היתרה יש לפעול בהתאם לכלל השערוך לפי יום פסק הדין, ולהותיר את שאלת ההתחשבנות הסופית לשלב בו יינתן פסק דין סופי בתובענה. אז ניתן יהיה להתייחס לנושא השערוך לפי סכומי הנזק שייקבע בית המשפט.

מעבר לכך טוענת התובעת כי הנתבעת שלחה לה מספר רב של הודעות קיזוז במועדים שונים, ולא ניתן לאפשר לנתבעת לבחור את המועד הנוח לה לחישוב הסכום.

התובעת טוענת כי הסך של 122,127 ₪ שולם לה בגין חשבוניות שכלל לא נתבעו בכתב התביעה מאחר שטרם הגיע מועד פירעונן. חשבוניות אלו הוצאו לאחר שהתגלעה המחלוקת בין הצדדים, והנתבעת התחייבה במפורש לשלמן ללא קשר למחלוקות קודמות בין הצדדים.

על פי סעיף 50 לחוק החוזים, כאשר חייב חב לנושה מספר חיובים, החייב רשאי בעת ביצוע תשלום לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום, ואם הוא לא עשה כן – הנושה רשאי לעשות כן. לטענת התובעת, הנתבעת מאשרת בסעיף 6 לתגובה שהיא לא ייחסה את התשלום במועד ביצועו לחשבון או חיוב ספציפי. לפיכך, רשאית התובעת הנושה לייחס את התשלום לחשבונות מאוחרים שלא נתבעו.